החלטה בתיק רת"ק 22995-04-12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 2.4.12 (כב' הרשם בכיר עדי סומך), בו נתקבלה באופן חלקי תובענת המשיבה כנגד המבקש.

בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 4,224 ש"ח  (מחצית מתביעתה) - וכן הוצאות משפט בסך 350 ש"ח ואגרת בימ"ש.

המשיבה טענתה בתביעתה שהמבקש הטעה אותה ולא סיפק לה מידע בדבר זכויותיה לקבלת תשלום - שלא קיבלה - של 38 ימי אבטלה מרגע הגיעה לגיל 35, זאת בנוסף לימים שכבר קיבלה בגינם דמי אבטלה בטרם הגיעה לגיל 35. המשיבה טענה שביררה את זכויותיה דרך אתר האינטרנט של המבקש ודרך השירות הטלפוני של המבקש במועד הרלוונטי, אך שלא נמסר לה על ידי נציג המבקש בטלפון מידע בדבר הזכאות לקבלת תוספת של כ- 38 ימי אבטלה עקב הגיעה לגיל 35.

המבקש טען בבימ"ש קמא שזכאות המשיבה לדמי אבטלה היתה בין המועדים 1.2.09 ל 31.1.10, תקופה במהלכה קיבלה דמי אבטלה בהתאם להתייצבותה. אולם במהלך אותה שנה הפסיקה המשיבה להתייצב, ומסיבה זו - ולמרות שהמשיבה הגיעה לגיל 35 במהלך אותה השנה - לא היתה המשיבה זכאית לתוספת של 38 ימים עקב הגיעה לגיל 35. המבקש טען בין היתר שכל המידע האמור היה מצוי באתר האינטרנט של המבקש ושלא חלה עליו חובה לעדכן את המבוטחים בדבר האמור.

מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, שאינו יקר, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים בכל הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ [פורסם בנבו], 17.3.09). 

תכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים.

דחיית התובענה מבוססת על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית משפט קמא, על סמך התרשמותו הבלתי אמצעית ממידת האמינות של העדים שהתייצבו לפניו ומהמסמכים שהוגשו.

בית משפט קמא העדיף את גרסת המשיבה לפיה פנתה אל מוקד המבקש בטלפון וביררה את זכויותיה אך ששם נאמר לה שזכאותה הינה ל 100 ימים בלבד ללא קשר להגיעה לגיל 35, ושגם בדקה באתר האינטרנט של המבקש אך שהמידע האמור לא היה מצוי בו. בית המשפט שוכנע שהמשיבה עשתה אשר מוטל עליה כמבוטחת סבירה ושבמקרה הספציפי דנא המידע אשר נמסר לה על ידי המבקש הטעה אותה, ושלפיכך היא זכאית לפיצוי שנפסק.

הכלל שנקבע בפסקי דין רבים, הדנים בהתערבות בממצאים עובדתיים הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בלבד בהם מצאה שנפלה בהם טעות עקרונית ובולטת או שאינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות (ראו גם: ע"א 2412/06 פלוני ואח' נ' עיריית טירת הכרמל ואח' [פורסם בנבו], 20.1.09).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, על פי הכללים שנקבעו בפסיקה.

הכרעתו של בימ"ש קמא באשר להטלת האחריות במקרה הספציפי דנא לפתחו של המבקש  - לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו בדבר התנהלות המבקש במקרה דנא - סבירה על פניה ומנומקת.

טענות המבקש בבר"ע לפיהן היה ראוי להעביר את התיק לבית משפט השלום בשל סמכות עניינית ומורכבות התביעה - דינן להידחות.

המבקש לא העלה טענות אלו בכתב ההגנה ובמהלך הדיון עצמו.

הלכה היא כי טענת חוסר סמכות עניינית יש להעלות בהזדמנות הראשונה ובוודאי שלא בבקשת רשות הערעור.

פסק הדין  ניתן בבית משפט קמא לאחר ניהול הליכים לרבות שמיעת עדויות הצדדים, הדיון התנהל במלואו והכרעת בית המשפט הייתה לגופו של עניין. קבלת טענות המבקש בעניין זה תחייב העברת הדיון (או תביא להגשתו מחדש) לבית המשפט השלום כדי שיתחיל בו מחדש ,תוצאה כזו אינה מניחה את הדעת , תחטא לאינטרס הציבורי שבייעול ההליכים ובקיצור הדיונים , תגרום לאובדן זמן שיפוטי יקר, לאחר שהוקדשו מלוא המשאבים לצורך ניהול ההליך בפני בית משפט קמא 

בין כה וכה אין טענות אלה משכנעות לגופן.

לאור האמור לעיל ומכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סד"א אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובה.